יונתן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

פסק דין

לפניי תביעה, בגין נזקי תאונת דרכים, שבהתאם לנטען בכתב התביעה, התרחשה ביום 19.10.05.

התביעה הינה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

התובע 1 יליד 1976, התובעת 2 ילידת 1982. בהתאם לנטען בכתב התביעה, נמצאו השניים בתוך הרכב, שמספרו 3783214 (להלן – "הרכב"), במועד התאונה ונחבלו בכל חלקי גופם ופונו לבית החולים מאיר בכפר סבא.

הנתבעות, בכתב ההגנה, הכחישה את עצם קרות התאונה, את המצאות התובעים ברכב ואת נסיבות קרות התאונה, ולכן, את חבותה לפצות את התובעים.

יוער, כי אין מחלוקת לקיומו של רישיון נהיגה ופוליסת ביטוח ברת תוקף במועד הנטען.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה, לתובע נקבעו 25 ימי אי כושר מיום 20/10/05 ליום 11/11/06, עוד נקבעה נכותו הצמיתה של התובע, כתוצאה מן התאונה, בשיעור של 10% לצמיתות, בגין תסמונת פוסט טראומטית, בהתאם לסעיף 34 ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, תשט"ז – 1956)

גם לגבי התובעת 2, התאונה הוכרה כתאונת עבודה במסגרתה קיבלה התובעת פיצויים מהמל"ל כפי שיפורט בהמשך, לתובעת לא נקבעה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

לישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 22 מרץ 2011, התייצבו התובעים, ושני עדים מטעמם מר אופיר סלע ומר מיכאל אברהם, אביו של התובע, ועד מטעם הנתבעות מר רווח.

יוער, כי לאותה ישיבה זומנה גם הנתבעת 2 הגב' אורית פילברג, אשר לא התייצבה לדיון. ב"כ הנתבעות, ביקשה שהות על מנת לאתר כתובתה החדשה, של הנתבעת 2 בכדי לזמנה לדיון נוסף, עוד בהתאם לעולה מפרוטוקול הדיון, הודיעה ב"כ הנתבעות כי תגיש דוחות החוקרים מר מדר ומר מאירי. (הדו"חות לא הוגשו).

בהתאם להחלטתי מאותה ישיבה, נקבעה ישיבת הוכחות ליום 18 יולי 2011, לשם שמיעת עדותה של הגב' פילברג והחוקרים מטעם הנתבעת.

בהודעה מיום 19.6.11 הודיעה ב"כ הנתבעות כי הובהר לה שהנתבעת 2 חולה ומאושפזת בנסיבות אלו, ביקשה לוותר על עדותה של הנתבעת ולבטל הדיון ולהורות על הגשת סיכומים בכתב.

הוריתי לצדדים להתייצב לישיבה שנקבעה להוכחות לשם סיכום טענותיהם בע"פ. הצדדים סיכמו טענותיהם לפני באריכות רבה, הן לעניין קרות התאונה וחבותה של הנתבעת והן לנזקי התובעים.

תחילה אדון בשאלת החבות.

בהתאם לנטען בכתב התביעה המתוקן, בעת שהתובע היה בדרכו ללקוח במסגרת עבודתו כאיש מכירות, יחד עם התובעת, אותה הסיע לעבודתה, ארעה תאונת דרכים.

בהתאם לנטען בתצהיר התובע, ביום 19.10.05 בשעה 10:30 לערך, נסע ביחד עם אשתו ברכב באזור כפר סבא. לדבריו, היה זה במהלך יום העבודה, בשעה שנסע לפגישה עם לקוח בפתח תקווה ובדרך הקפיץ את אשתו מעבודתה. היה זה יום גשום, לדבריו עמד ברמזור אדום על כביש 55 מול מרכז קניות "מגה" – צומת פקר פלדה בכפר סבא. בשעה שהשניים ישבו בתוך הרכב, לפתע חש בפגיעה ברכב מאחור, הרכב הפוגע היה רכב לבן, מסוג שברולט קבלייר נהוג על ידי אישה. לדברי התובע, ירד מהרכב וביקש מהנהגת כי תעצור בצד, לאחר הצומת בתחנת האוטובוס הסמוכה כדי להחליף פרטים.

התובע הצהיר כי עצר את רכבו בתחנת האוטובוס וחיכה לנתבעת, אולם, אז הבחין כי אינה מגיעה ולמעשה נעלמה עם רכבה. (סעיפים 9-12 לתצהיר התובע).

יוער, כי התובע שב והדגיש במסגרת תצהירו כי במועד התאונה, אשתו, התובעת 2 הייתה בהריון וכתוצאה מן האירוע נכנסה ללחץ, בכי וצעקות, אשר בעקבותיהן נכנס התובע עצמו ללחץ ולמצוקה. תובע הגדיר מצבו באופן מפורש "נכנסתי לפאניקה רצינית" וחשש לחיי אשתו והעובר.

בשעה שהנתבעת, לא עצרה רכבה ונעלמה, התובע שב על עקביו כדי לנסות ולמצוא אותה, אולם מאמציו עלו בתוהו. בשל מצבה של אשתו החליט לזנוח את חיפושיו וביקש את עזרת אביו המתגורר בסמוך למקום התאונה. עוד הוסיף והצהיר התובע, כי בשעה שהמתין לאביו, פנה אליו עד שנכח לטענתו במקום, ומסר לו את פרטי הרכב הפוגע. באמצעות הפרטים שנמסרו לו, פנה התובע למשטרה וכך עלה בידיו לאתר את בעליה של הרכב ואת כתובתה.

התובעת 2, גם היא פרטה את נסיבות קרות התאונה, התובעת חזרה על גרסת בעלה והוסיפה כי אכן הייתה בוכייה, מסוחררת, כאובה והתחילה להרגיש צירי לידה בתדירות גבוהה, תוך שהיא נמצאת "בפאניקה גמורה".